עיקרי המודל

הגישה פותחה ע"י ד"ר ריצ'ארד שוורץ, פסיכולוג יהודי משיקגו, בשנות השמונים. הוא התחיל כמטפל משפחתי מערכתי ומאוד האמין בקשר ובהשפעה ההדדיים שיש לחלקים שונים במערכות אנושיות. החידוש היה בכך שהוא מצא מערכת כמו-משפחתית בתוך האדם היחיד עצמו, ובלב המערכת הגדיר את המהות הפנימית שלנו, ה"SELF" ה-"עצמי".

זוהי גישה הומניסטית וחיובית המדגישה את הכוחות שבאדם. פעמים רבות החיים שלנו מתנהלים על פי ציפיות של אחרים מאיתנו, הכתבות משפחתיות ותרבותיות, או שחיינו מורכבים מבחירות והחלטות שקיבלנו מתוך פחד, חשש, הימנעות מקונפליקט וקושי. בחירות אלו לא מאפשרות לנו לבטא את מי ומה שאנחנו באמת. מטרת הגישה היא לעזור לאדם למצוא ולחזק את ה"אני" האמיתי שלו, זה שמעבר לפחדים ול"מוכרחים", על מנת שינהל את חייו מתוך הקול הפנימי והאותנטי שלו, מתוך העצמיות האמיתית שלו.
הגישה אינה רק מודל טיפולי לאנשים במצוקה, היא בעיקר מעניקה כלים ותובנות לחיים טובים, עשירים ונכונים לנו יותר. זהו מודל שניתן ללמד וליישם בכל מערך אנושי – בזוגות, משפחות, קבוצות מסוגים שונים, ארגונים ומקומות עבודה. התהליכים שהגישה מאפשרת יוצרים מסגרת של בטחון, קירבה ואמפתיה בין אנשים. במסגרת בטוחה זו נוצרת הידברות כנה ועמוקה יותר בין המשתתפים ומתאפשרים שינויים עמוקים וארוכי טווח.

עיקרי המודל:

המערכת הרגשית של כל אדם מורכבת מחלקים רבים ושונים ((PARTS. החלקים כוללים גם רגשות (כמו כעס, עצב, פחד וכו') וגם תכונות אופי (שאפתנות, פרפקציוניזם, הומור, וכו').
החלקים מתחלקים ל-3 קבוצות שונות בעלות תפקידים ואפיונים שונים. שלוש הקבוצות הן:

הגולים – אלו חלקים ש"הגלינו" או הדחקנו אל מקומות רחוקים בתוכנו כי אין לנו רצון לחוות ולהרגיש אותם. בקבוצה זו נמצאים כל הדברים הכואבים כמו פחד, חרדה, בדידות, חוסר ערך, השפלה, חוסר אונים, זיכרונות מטראומות אם היו לנו, בושה ועוד. אלו דברים שקשה וכואב לנו להרגיש והמערכת מנסה "לסגור" אותם באיזו גלות נפשית כדי שלא נרגיש את הכאב. אם הגולים, למרות מאמצי ההדחקה שלנו, בכל זאת "מופעלים" ע"י איזה טריגר חיצוני, הם בד"כ מציפים אותנו בתחושות הקשות שהם נושאים ואנו מרגישים רע.

המנהלים – אלו החלקים שמנהלים את חיינו. תפקידם הוא ליצור עבורנו סביבה "נקייה" מטריגרים שעלולים להפעיל גולים. המנהלים מנסים ליצור עבורנו התנהלות שיש בה (לפחות כלפי חוץ) שליטה והצלחה. המנהלים שלנו בד"כ הם החלקים שנוח לנו להראות לעולם (שלא כמו הגולים, שהם הפצעים והפגיעויות המוסתרים שלנו). דוגמאות לחלקים מנהלים הן: פרפקציוניזם, נחמדות, הימנעות מעימותים, שאפתנות, צורך בשליטה, פליזריות, ביקורתיות ועוד.

הכבאים – כאשר המנהלים לא מצליחים למנוע טריגרים וגולים פורצים ומציפים אותנו, נכנסת לפעולה קבוצת הכבאים. הם נקראים כך כיון שהם מוזנקים כשיש מצב חרום במערכת, דהיינו, גולה מציף אותנו ואנחנו סובלים. תפקיד הכבאים הוא להפסיק את הכאב בכל מחיר וכמה שיותר מהר. לצורך זה הם משתמשים לעיתים בכלים מאוד קיצוניים. בקבוצה זו נמצאות כל ההתמכרויות למיניהן. כאשר אנחנו מרגישים בדידות, דיכאון, חרדה ואנחנו משתכרים עד אובדן חושים או משתמשים בסמים הרי בעצם אנחנו מפסיקים את הכאב בדרך של טשטוש החושים. התמכרויות לאוכל, הימורים, מין וקניות גם הן פעולה של הכבאים שלנו שבאמצעות התנהגות אובססיבית וקיצונית מסיחים את דעתנו מהכאב ומשקיעים אותנו במשהו אינטנסיבי אחר. כבאים פחות קיצוניים ויותר מקובלים חברתית הם: שינה מופרזת, אכילה מופרזת, הסתגרות, וורקוהוליזם, ועוד. הכבאים הם מנגנוני התמודדות לא יעילים שכן הפעילות שלהם יוצרת זירה נוספת של מצוקה ובעיתיות.

"העצמי העליון" ה-SELF - זהו אינו חלק אלא הגרעין המהותי והאותנטי שלנו. "העצמי" הזה היה קיים כשנולדנו, לפני שהיו לנו התנסויות שיצרו חלקים. כאשר אנו מאזינים ל"עצמי" אנחנו שומעים את הקול האותנטי שלנו ולא את הפחדים והפצעים וההגנות שלנו. לפעמים זהו הדבר שלו אנו קוראים אינטואיציה, ידיעה פנימית שלא תמיד אפשר להסביר אותה אבל היא חזקה וברורה. כשאנחנו מחוברים יותר ל"עצמי", יש חוויה של מנהיגות פנימית, של שלווה פנימית שבאה ממקום של שלמות ויכולת לבטא את עצמנו, בכל תחומי החיים, באופן אמיתי ונכון. ה"עצמי" מתאפיין ביכולת לחוש חמלה וסליחה (כלפי הזולת וגם כלפי עצמנו), חשיבה בהירה וצלולה, תחושה של ידיעה מה נכון ברגע זה, העדר פחד ובלבול, ותחושה של אומץ ומסוגלות.

איכויות ההנהגה של ה- Self – שמונת ה-The Eight Cs) Cs) 

שלווה (Calm): היכולת לשמר את הרגיעה הפיסית והרגשית במהלך מצבים מתוחים. היכולת לשמר נוכחות רגועה עם אנשים אחרים.
סקרנות (Curiosity): הסקרנות הטבעית והאמיתית לגבי הסיבות שבהן אנשים אחרים (או חלקים מסוימים) מתנהגים באופן זה או אחר, או מרגישים כפי שהם מרגישים, במקום לשפוט, לפחוד או לכעוס על מעשיהם ואמירותיהם של האחרים.
חמלה (Compassion): היכולת לראות מעבר לחלקים הקשים של האחרים או מעבר למעשיהם המכעיסים. חמלה היא היכולת לראות את הכאב או הפחד מאחורי מעשים אלו.
בטחון (Confidence): האמון וההבנה הפנימית והעמוקה שלמרות שאחרים כועסים עליך או מבקרים אותך, אתה עדיין רואה את עצמך כאדם טוב בעל איכויות מיוחדות. אתה מסוגל להיות מלא בטחון.
אומץ (Courage): היכולת לראות, להכיל ולעבוד עם חלקים קשים ומפחידים (שלנו או של אחרים), היכולת לדבר עבור החלקים הקיצוניים שבנו כאשר הם מופעלים ומגורים, והיכולת להתנצל בפני אחרים על התנהגות חלקינו. היכולת לבטא עמדה ולהביע את האמת הפנימית שלנו מול חוסר צדק או בכל סוג של עימות.
בהירות (Clarity): שמירה על נקודת מבט בהירה, ברורה ונקייה, ולא עמומה, מבולבלת, מעוותת, או מסולפת.
מחוברות (Connectedness): שמירה על חיבור ומקושרות עם כל החלקים ועם אנשים אחרים.
יצירתיות (Creativity): החופש להבחין בפוטנציאל יצירתי, לממשו ולהגשימו, והיכולת ליהנות מחידושים. היכולת לעודד חלקים לבטא את עצמם, ולא להיחסם על ידי חלקים בעלי מטענים של פחד, חוסר ערך או בושה.

תכונות נוספות של ה- Self:

סובלנות (Tolerance): פתיחות וקבלה כלפי השונה והאחר – בתוכנו ובזולתנו.
סבלנות (Patience): היכולת להמתין, להתעכב ,לשאת או להתמיד בהתמודדות מול קשיים
הכלה (Containing): האפשרות לכלול, לאחוז, לספוג ולהחזיק בתוכנו תחושות קשות
שיחרור (Letting go): האפשרות להניח, להרפות, לשחרר ולוותר
מיינדפולנס/ מיינדסייט: תשומת לב, נוכחות. יכולת פנימית לראיה עצמית

דרך הטיפול בגישת ה- IFS : להביא את המערכת הפנימית ליותר הרמוניה ואת ה"עצמי" להיות המנהיג של המערכת. לצורך זה יש לטפל בגולים קודם כל. כאשר הפצעים הפנימיים האלה נרפאים, כל המערכת נרגעת. המנהלים לא צריכים לעבוד כל כך קשה ולהחזיק כל כך הרבה מתח פנימי, הכבאים לא מופעלים והאדם מרגיש שלוו יותר ומחובר יותר לעצמו, ואינו מנהל את חייו רק מתוך הכאב והפגיעות והצורך להסתיר אותם.
העבודה בגישה זו נעשית מתוך כבוד רב לכל החלקים. אין חלקים רעים. גם חלקים קיצוניים ומסוכנים (כבאים שגורמים להתנהגות אובדנית, פגיעות פיזיות כמו חיתוך, מריטת שיער, הרעבה וכו') הם רק חלקים שמנסים לעשות את תפקידם ולהגן מפני כאב ופגיעה. המטרה היא לא לחסל חלקים שכן הם חלק אינטגראלי מאיתנו, אלא להרגיע אותם ולעזור להם להשתנות. הם יכולים להשתמש בכישוריהם וניסיונם כדי לעשות עבורנו דברים טובים ומועילים, כאשר המערכת מאוזנת ופועלת תחת מנהיגות ה"עצמי".
העבודה בגישת ה- IFS מתאימה לכל הגילאים ולשימוש בכלים שונים כמו אמנות, תנועה, פסיכודרמה, דמיון מודרך, משחק ועוד, אשר מאפשרים למטופל להתחבר ולעבוד עם החלקים השונים בדרכים חווייתיות מגוונות.

למאמר על IFS מפסיכולוגיה עברית: "מה בין גולים, מנהלים וכבאים?"